¿Por qué Di-s recompensa a los reshaim en este mundo para castigarlos en el próximo, si Él es bueno? [duplicar]

Para responder por qué Dios lo haría, tenemos que explicar por qué pensamos que Él no debería hacerlo. Supongo que la razón por la que tú (y probablemente la mayoría de los demás) sientes que Él no debería hacerlo es que sientes que la recompensa en este mundo y la recompensa en el otro mundo no son iguales. Siendo ese el caso, podemos hacer la pregunta más directamente:

Deje que la recompensa designada para una mitzvá = X. Si el umbral de X se puede alcanzar en este mundo, ¿cuál es la diferencia si una rasha lo recibe en este mundo o en el próximo mundo? De cualquier manera, obtiene X. Si el umbral de X no se puede alcanzar en este mundo, entonces, ¿cómo puede cualquier bien que reciba en este mundo cancelar su recompensa en el otro mundo? ¡Se ganó X y todavía no lo ha conseguido!

En lugar de preguntar por qué Dios lo haría, en realidad estamos preguntando cómo Dios podría hacerlo.

El Jafetz Jaim en realidad responde a ambas preguntas (por separado, y no hace ninguna conexión entre ellas) aunque no creo que ninguna de las respuestas sea realmente suficiente.

Primero, la respuesta a por qué:

Lo explica con una parábola de una casa en llamas con todos los objetos de valor tirados afuera. Normalmente, los objetos de valor se guardan dentro de la casa, pero cuando hay un incendio, los objetos de valor deben arrojarse afuera para que no se destruyan. De manera similar, las mitzvot normalmente se cumplen en el próximo mundo. Pero cuando un rasha comete pecados, es como prender fuego a la casa, y las mitzvot tienen que ser arrojadas afuera, es decir, a este mundo. Así Dios recompensa a los rasha en este mundo.

שם עולם חלק שני שער ההתחזקות פרק ד

והנה ליראיו הצפין הקב"ה טובתם לעולם הבא אבל אלו שנסוגים מאחרי ה' נותן להם בעולם הזה עבור איזה מצוה שעשו ונבאר סיבת הדבר בדרך משל אחד שאמר לרעהו הנה נשמע שיש שריפה בעיר נבוא לגביר פלוני קרובי להציל רכושו מן האש ויהי בבואם לחצרו מצאו שכל כלי הבית היקרים כגון מורה השעות הטוב והארגז עם התכשיטים הושלכו לחצר ויכה כף על כף יאמר לו מה ראית רען תאמר לו מאץ באו הכלים היקרים האלו לפה והלא דרכם להיות בהיכל הפנימי אלא ודאי ששם שלטה האש בקירותיו והושלכו לפה להציל לכל הפחות את התכשיטים וכן הדבר בעניננו לכלל ישראל יש לoncם טרקלין למעלر ech ech תורر riba ech. שמקימribaם נבראי -מífן כמر מיני עיד residד ribaג´ ascמז מנ קribaל מקidamenteאבל aunque cam. Jo

Esto realmente no explica por qué Dios estableció el sistema de esta manera, ni aborda cómo Dios está "engañando" a la rasha de su recompensa completa.

La respuesta a cómo:

Esto también se explica mediante una parábola. Cien documentos monetarios falsos solo valen un documento monetario real. Un documento real que contenga el sello del Rey se puede canjear en la tesorería del rey por una suma total de dinero, mientras que un documento falsificado solo se puede canjear por unos pocos centavos en el mercado negro. De manera similar, las mitzvot hechas lishmah llevan el sello de Dios. Se pueden redimir en la tesorería del rey (el otro mundo). Las mitzvot hechas por reshaim no son lishmah y, por lo tanto, no tienen el sello de Dios. Como mitzvot falsificadas, solo se pueden canjear en el mercado negro (este mundo) a una fracción del valor.

שם עולם חלק ראשון שער שמירת השבת פרק ה

עוד נראה לי לבאר כוונה עמוקה בזה המאמר שיהיה תפוס בידו מה שלמד כדי שלא השיגנו בושה וכלימה ליום הדין והוא בהקדם מה ששמעתי בשם גאון אחד שלפיכך אין נותנין שכר המצות בעולם הזה מפני שבעולם הזה אין מקום לעריכת השולחן לעושי המצות שהלא יפה שעה אחת של קורת רוח בעולם הבא מכל aunque riba ر amaלם ωículo echatalי שם והתרגוסן והלא אין מקום לתשלומין פה ונראה לי לבאר בדרך משל איש אחד רמאי פיתה קצין אחד שיקנה מאתו מאה שטרות מזוייפים שוייף שטרי המלך וכאשר נתן לו הקצין מחירם כנגדם שטר אהד אמיתי שאל אותו הלא אנכי נתתי לך מאה שטרות ואתה פוטרני באחד השיב לו הוי סבל התדמה מעותיך למעותי הלא שלך מזויפים אבל שטרי הוא אמת ויען אותו הרמאי מאי נפקא מיניה זה נייר וזה נייר השיב לו הוי פתי ושוטה הלא שטרי אני יכול להובילו לאוצר המלך לפורטו שם בכל מטבע שארצה ויקבלו אותי בסבר פנים יפות אבל שטרותיך המזויפים אם אכניס אותם לשם יכירו מיד את הזיוף שאין שם המלך חתום עליהם ואתחייב ראשי למלך ולא אוכל להוציאם כי אם בחורים וסדקים ואינם שוים כי אם איזה פרוטות כן הדבר ממש בענייננו המצות אשה עם ה' עושים בודאי הם עושים אותם מפני רצון השם יתברך שצוה אותם על זה ובודאי חתום השם יתברך על ענין זر כמech שאמרו חז"ל במד"ר רות פ"zos כשאדם עוש ve.ה חותם על ידיהם הדא הוא דכתיב אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו וגו' ויכתב ספר זכרון לפניו וגו' וכעין רמז לזה יש גם כן בתורה שכתוב על כמה מצות בסופן אני ה ודרשו על זה אני ה' נאמן לשלם שכר והוא כעין חתימה שחותם המלך על שטרותיו ובשטר כזה אם יובא למעלה בודאי תיכף ישולם שנרו בכבוד גדול ויפה שעה אחת של קורת רוח בעולם הבא מכל חיי העולם הזה ובודאי אין מקום לתשלומי שטר כזה פה וכנ"ל אבל לא כן מי שהוא רשע מסתמא מצותיו המעטות שחם לה לא עוטה לכבוד השם יתברך כלל ורק לאתה פניה וכבוד ובודאי אין שם השם יתברך חתום על מצוה כזו והוא כשטר מזויף שאין המלה התום עליו וכשיובא לעולם האמת שטר כזה אין שוה כלום ואדרבה יתעורר עליו רוגזו של המלך על שטרות כאלו ועל זה אמרתי בדרך רמז מה דאיתא באבות פרק ראשון Γecc ofic 'אumarמר אם אין אני לי מי לי רוצículo לech ליב שמות אם אינו חתום על מצותי מי מהמלאכים יוכל לעשות לי שום טובה ואמר עוד וכשאני לעצמי מה אני רוצה לומר אם הקב"ה יביט רק על עצמי ולא יצרף לי זכות אבות מה אני חשוב במעשי אך מפני גודל טובו וחסדו של הקג"ה אינו מקפח שכר כל בריה ואפילו של אדם רשע לכן גם לו ישולם שכר אך מקום התשלומין בעבורם הוא בעלמא דשיקרא מפני שנעשו בשקר ומירמה ולכן יש גבול לתשלומין וזהו שאמר המדרש שיראה האדם שיוכל לתפוס מה שלמד גידו שלא יתבייש להראותו לפני פמליא של מעלה בשעה שיאמרו לו עמוד וערוך מקרא שקרית itudה אינו מקפח שכר כל בריה ואפילו של אדם רשע לכן גם לו ישולם שכר אך מקום התשלומין בעבורם הוא בעלמא דשיקרא מפני שנעשו בשקר ומירמה ולכן יש גבול לתשלומין וזהו שאמר המדרש שיראה האדם שיוכל לתפוס מה שלמד גידו שלא יתבייש להראותו לפני פמליא של מעלה בשעה שיאמרו לו עמוד וערוך מקרא שקרית וערוך משנה ששנית והיינו דאם לימודו יהיה לשם קינטור או לאיזה פניה דאם לומד סתמא גם כן טוב הוא דסתמא לשמה קאי בודאי תשיגנו בושה וכלימה בהראותו שם את סחורותיו אלו הנבזותה אינו מקפח שכר כל בריה ואפילו של אדם רשע לכן גם לו ישולם שכר אך מקום התשלומין בעבורם הוא בעלמא דשיקרא מפני שנעשו בשקר ומירמה ולכן יש גבול לתשלומין וזהו שאמר המדרש שיראה האדם שיוכל לתפוס מה שלמד גידו שלא יתבייש להראותו לפני פמליא של מעלה בשעה שיאמרו לו עמוד וערוך מקרא שקרית וערוך משנה ששנית והיינו דאם לימודו יהיה לשם קינטור או לאיזה פניה דאם לומד סתמא גם כן טוב הוא דסתמא לשמה קאי בודאי תשיגנו בושה וכלימה בהראותו שם את סחורותיו אלו הנבזות

(El Jafetz Jaim reitera esto en Nidchei Yisrael Capítulo 38.)

Para mí, parece que esto es solo una forma de decir que la mitzvá de una rasha en realidad vale menos y no es lo suficientemente buena como para ganar una recompensa en el otro mundo, porque no se hace lishmah. Pero si un rashá realmente hizo una mitzvá lishmah entonces no recibiría su recompensa en este mundo, porque en ese caso no estaría recibiendo la recompensa correcta. En otras palabras, no es que Dios se salga de su camino para lastimar a los reshaim dándoles una recompensa en este mundo; es simplemente que, en su mayor parte, sus mitzvot solo valen una recompensa en este mundo.

el rasha no tiene nada que hacer en el otro mundo. no es apto para disfrutar allí. Así que también podría darle algo bueno aquí.