Significado y origen del término המקום como uno de los nombres de Di-s

Buscando la palabra מקום en Jastrow, puedes ver que él glosa la palabra (cuando se usa como un nombre de Dios), como: "la Existencia, el Señor". Es decir, la raíz קום / קים denota la cualidad de existir.

Bereishis Rabbah 68, Berachos 16a, Yoma 8b-9a todos están de acuerdo en que el nombre se origina en el hecho de que "Hashem es el lugar del mundo, pero el mundo no es el lugar de Hashem". Es decir, debido al hecho de que Hashem no es físico, por definición Él no puede tener un lugar porque el término "lugar" solo puede aplicarse a algo físico.

El Midrash explica que este término significa que Dios es el "lugar del mundo".

בראשית רבر (echלנא) פרשת echצא פרשر סח ר"zos בשם ר ר 'gres מר מפנriba מر מכנין שמו של ωקד ברוך razónículo ech. Ighacion.

Esto podría interpretarse ampliamente, como una especie de corporeismo, panteísmo, panenteísmo o ninguno de los anteriores.

El Akedat Yitschak (Terumah 48) entiende que la declaración no se enfoca en nada de lo anterior, sino que dice que Dios es la causa del universo:

Ighatal ל″ ל riesgoע azza שאינו מתקומם במקום כמו שירא para מ riesgoםים erior אמנם עדין צריכין gres לرidar אלא שכוונתם ז"ל כפי שאחשוב היא לצדדים מה מאותן תשעה פנים שזכר החוקר בספר השמע שיאמר בהם שהדבר בדבר. והוא שיאמר שהחלק בכל. או שהדבר במניע כמו שנאמר שהיושר באדון כי המה ראו כי האדון המישר הדרך והמסדר הצדק אשר בו יעמדו העם כאלו הוא המקום Γנאמן אשר Sita עומדין בו ונסמכין עליו. וכמו שאמרו (אבות פ"א) על שלשر דברים ionante.

Señala que decir que Dios es la ubicación del mundo también parece corporal. Más bien explica que su intención es decir que Dios es la base del mundo, que es la causa del mundo.

Él escribe de manera similar en Shemot (shaar 34):

ממה שיחייב השכל ויסכים הפרסום הוא שהאל ית' נושא העולם כלו וסובלו בכח בב"ת והוא מה שקיים אותו פי ה' ע"י הנביא באומרו (ישעי' מ"ו) אני עשיתי ואני אשא אני אסבול וכו' והי' מהמבואר כי הוא ית ' אינו סובלו ונושאו על ידי משוש כאדם הנושא המשא אשר עליו או כעמוד הסובל הבית כי הוא ית' אינו גוף ולא כח בגוף אמנם יאמר שישא ויסבול על שני פנים. הראשון על דרך האדנות והשררה כמו הסבה אל המסובב שיאמר תשא המסובב וסובלתו ומניעתו. ועל זה הדרך יאמר שהרוכב נושא את מרכבתו. כי מצד שהיא נמצאת על אופן מציאות' והולכת על הדרך ההוא. הנה הוא באמת נושא אותה אלא שהיא נושאת בגוף שלו הנושא האדנות הנמצא בו. וכן יאמר שהאלהים ית' להיותו סבת הסבות כלם הוא נושא העולם כלו וכל הנמצאות אשר בקרבו מקטנם ועד גדech.

Explica que la idea no es que Dios sea corpóreo, sino que metafóricamente soporta el mundo, en el sentido de que es la causa última del universo y lo controla.

El término no es raro en los escritos de Hazal. Aunque nunca aparece explícitamente en Tanakh, el verso es Ester (4:14):

רֶ֣וַח וְהַצָּלָ֞ה יַעֲמ֤וֹד לַיְּהוּדִים֙ מִמָּק֣וֹם אַחֵ֔ר

Se interpreta midráshicamente como una referencia a Dios como "hamakom"

Ibn Ezra (Gén. 28:11) escribe:

כי לא מצאנו במקרא שנקרא השם מקום. ואל תשים לבך לדרש ממקום אחר (אסתר ד, יד), כי איננו כלל על השם

Porque no hemos encontrado en las Escrituras que a Dios se le llame "hamakom". Y no prestes atención al derash en el versículo ממקום אחר (Ester 4:14) porque no se refiere al nombre.