Pardes... ¿Qué pasó realmente?

[Este resumen fue escrito por @BabySeal, no por mí]

El rabino Netanel Wiederblank, quien enseña Majshava a los estudiantes de YU semicha, dio una conferencia que discutió este mismo tema. Sus conferencias/shiurim son muy recomendables.

Con respecto a la pregunta, el rabino Weiderblank encuentra dos posturas entre los comentarios:

• Nissim de Girona , Abraham Ibn Ezra , y Don Isaac Abarbanel , razona el rabino Wiederblank, toman el significado simple (pshat) del texto para dar cuenta de lo que realmente sucedió. Ibn Ezra y Abarbanel dan las razones de sus conclusiones, argumentando que si las cosas notables mencionadas en los midrashim realmente sucedieron, de hecho deberían mencionarse en el verso.
• Nahmanides no está de acuerdo abiertamente con Ibn Ezra, y al rabino Wiederblank le parece que no importa lo que realmente sucedió. Nahmanides a menudo defiende tanto el significado simple como el investigativo (drash), y luego sigue adelante, sin hacer ningún esfuerzo por deliberar más sobre lo que sucedió históricamente. Esta actitud también se puede encontrar en el Talmud Yoma 5b , (מאי דהוה הוה‏, lo que pasó, pasó). El rabino Wiederblank también menciona el libro de Joseph Haim Jerushalmi, Zakhor: Historia judía y memoria judía , que investiga el desinterés histórico de nuestra nación en la historia objetiva. Según este punto de vista, el rabino Wiederblank concluye que lo que sucedió es indeterminado e irrelevante, en lo que respecta a la Torá.Comprender a fondo todo Pardes, aun cuando sea contradictorio, articula la profundidad del concepto que nos ocupa.

En general, el concepto de disputa sobre asuntos históricos es discutido por R. Yitzchak Hutner en una carta (publicada en Iggros Pachad Yitzchak, no. 30). Citaré las páginas relevantes, que discuten este tema en el contexto de una disputa sobre las vigas del Mishkán:

הנה ידוע לך שהיו בישראל כמה וכמה גניזות נגנזו הלוחות נגנז המשכן נגנז הארון וכו' ובודאי שמכל גניזה היו תוצאות בדרכי התורה ועבודה ומפורש היא הדבר בכתוב בדברי יאשיהו המלך בשעת גניזת הארון שאמר שגניזת הארון הולידה חידוש באופיה של תורה ועבודה והוא הדין והיא המדה בכל הגניזות והנה כשם שאפשר לגנוז חפץ כמו כן אפשר להסתיר ידיעה ועליך לדעת כי בשעה שפלוני אלמוני סובר כי קרשי המשכן נעשו באופן ידוע שונה מכפי שהיתה המציאות באמת הרי זה אינו אלא טועה אבל בשעה שחכם מחכמי המסורה של תשבע"פ שהתורה ניתנה על דעתם ל' הרמב"ן שהם הם אנשי עצתו של יוצר בראשית כשהוא סובר שקרשי המשכן נעשו באופן שונה מכפי שהיתה המציאות באמת הרי אין זה אלא גניזה בכוח הדעת כשם שגוף המשכן נגנז לפי רצונו של מקום כמו כן יש מהלך שגם הידיעות על עלינו ובגינו של משכן ידונו לגניזה אלא שבזמן שמקום גניזתו של גוף המשכן הוא בחללא דעלמא הרי גניזת הידיעה על אודות המשכן הוא בכוח הדעת של חכמי המסורה וממילא במקום שהידיעה על אודות פרט אחד מבנין המשכן נוגעת לנו היום להלכה כגוונא דסוגיא דשבת דקרשים שעליך הנך דן אז אם חכם מחכמי המסורה של תשבע"פ לא כיון אל מציאותו של גוף הבנין הרי דוקא ע"י זה כוון לרצונו של מקום מפני שבאופן זה רצונו של מקום הוא לצרף את גניזת הידיעה לגניזת הגוף וממילא ההלכה היוצאת מסברתו של חכם זה היא היא ההלכה האמיתית וכל מציאות יש לה ואמת שלה וגם המציאות של תורה יש לה אמת משלה והאמת של מציאות תורה הוא הכוון לרצון השם וכששני האמוראים חולקים באופן עשייתם של קרשי המשכן פירוש מחלקותם הוא כיצד נגלתה לפנינו עכשו תמונת קרשי המשכן מפני שההלכה היוצאת מפלוגתא זו אינה תלויה לגמרי במציאותם של קרשי המשכן אלא באופן גילויים גניזת קדשי כנס"י היא היא גופה של תורה מפני שכל גניזה פועלת היא על מהלך חיי הקדושה בישראל ומחלוקת האמוראים היא כיצד עלינו לדרוש את הפסוקים הדנים בענין זה מפני שדרשות הפסוקים אצל חכמי תשבע"פ הוא הוא רצונו של מקום בגילוי ענין זה בכוח הדעת וכל פרט ממציאות גופו של משכן שחכמי תשבע"פ לא מצאו מקום לדרוש אותו מן ""ד הקודם אשר ע"פ דין יש לו כוח לבטל את דברי הב"ד הקודם וידרוש את הפסוקים באופן אחר המהפך את תמונת הענינים מן הקצה אל הקצה אז נאמר כי רצונו של מקום הוא עכשו לגלות את מה שנגנז מקודם ואלו ואלו הם דברי אלקים חיים כמובן שמקומם היחידי של גניזות אלה וגילויים אלה אינם אלא בכוח הדעת של חכמי תשבע"פ לבד כל דעת אחרת הנמצאת בעולם מופקעת היא מכל המהלך הזה של גילוי וגניזה וממילא אין אנו אומרים עליה אלא אחת משתים או שזה טעות או שזה נכון אבל כל סברותיהם דעותיהם ודרשותיהם של חכמי Ωמסech של תשבע"פ מופקעים eriorד הקודם וידרוש את הפסוקים באופן אחר המהפך את תמונת הענינים מן הקצה אל הקצה אז נאמר כי רצונו של מקום הוא עכשו לגלות את מה שנגנז מקודם ואלו ואלו הם דברי אלקים חיים כמובן שמקומם היחידי של גניזות אלה וגילויים אלה אינם אלא בכוח הדעת של חכמי תשבע" פ לבד כל דעת אחרת הנמצאת בעולם מופקעת היא מכל המהלך הזה של גילוי וגניזה וממילא אין אנו אומרים עליה אלא אחת משתים או שזה טעות או שזה נכון אבל כל סברותיהם דעותיהם ודרשותיהם של חכמי המסורה של תשבע"פ מופקעים הם מעצם ההבחנה של נכון ובלתי נכון ואין אנו מבחינים בזonc אלא ωículo של גילículo gres ST.ד הקודם וידרוש את הפסוקים באופן אחר המהפך את תמונת הענינים מן הקצה אל הקצה אז נאמר כי רצונו של מקום הוא עכשו לגלות את מה שנגנז מקודם ואלו ואלו הם דברי אלקים חיים כמובן שמקומם היחידי של גניזות אלה וגילויים אלה אינם אלא בכוח הדעת של חכמי תשבע" פ לבד כל דעת אחרת הנמצאת בעולם מופקעת היא מכל המהלך הזה של גילוי וגניזה וממילא אין אנו אומרים עליה אלא אחת משתים או שזה טעות או שזה נכון אבל כל סברותיהם דעותיהם ודרשותיהם של חכמי המסורה של תשבע"פ מופקעים הם מעצם ההבחנה של נכון ובלתי נכון ואין אנו מבחינים בזonc אלא ωículo של גילículo gres ST.פ לבד כל דעת אחרת הנמצאת בעולם מופקעת היא מכל המהלך הזה של גילוי וגניזה וממילא אין אנו אומרים עליה אלא אחת משתים או שזה טעות או שזה נכון אבל כל סברותיהם דעותיהם ודרשותיהם של חכמי המסורה של תשבע"פ מופקעים הם מעצם ההבחנה של נכון ובלתי נכון ואין אנו מבחינים בזonc אלא ωículo של גילículo gres ST.פ לבד כל דעת אחרת הנמצאת בעולם מופקעת היא מכל המהלך הזה של גילוי וגניזה וממילא אין אנו אומרים עליה אלא אחת משתים או שזה טעות או שזה נכון אבל כל סברותיהם דעותיהם ודרשותיהם של חכמי המסורה של תשבע"פ מופקעים הם מעצם ההבחנה של נכון ובלתי נכון ואין אנו מבחינים בזonc אלא ωículo של גילículo gres ST.