La Mishné Torá a menudo se describe como una de las piedras angulares de la literatura judía. El Rambam, en su introducción a esta obra magna, describe su libro como escrito:
כֻּלָּן בְּלָשׁוֹן בְּרוּרָ ve. קְצָרָº, עַד שֶׁתְּidar
Todo escrito en un lenguaje lúcido y con brevedad, para que todas las personas estén bien versadas en la totalidad de la Ley Oral.
¿Encontramos elogios de la Mishné Torá entre los rishonim (eruditos medievales, generalmente del siglo XI al XVI) que hacen eco de estos sentimientos: a saber, su inclusión de la totalidad de la Ley Oral, su profunda brevedad y precisión del lenguaje, o más elogios? Obviamente, su aceptación en el canon de la ley judía es un elogio en sí mismo, pero estoy buscando un elogio articulado.
Esto es relevante para el judaísmo porque la Mishné Torá se considera un texto central de la ley judía, y las opiniones de otros Rishonim al respecto aparentemente tendrían peso en términos de su importancia y aplicación. También podría darnos un nuevo sentido de apreciación de la profundidad y la profundidad de este trabajo, suponiendo que exista tal elogio. (Estoy buscando específicamente comentarios positivos de Rishonim, no negativos).
Ejemplo: R. Shmuel Kalai (siglo XVI) en su Shu"t Mishpatei Shmuel #120, escribe:
. וכ"כ המגדל עוז בתשובותיו להשגות בדוכתי טובא.
El Meiri (siglo XIII) describe las características únicas de la Mishné Torá en su introducción a Beit HaBehira:
Concluye que el trabajo es completo y comprensivo, sobre él no se puede agregar, y de él no se puede restar. ¡No hubo una obra comparable antes de ella, ni se volverá a escribir una obra así!
והרב מורה צדק חדש בחבורו תכונות אחרות וזה שהוא ע"ה אחז דרך המחברים לכתוב כל דבר ודבר ביחד הלכות הלכות אבל חדש עליהם לכתוב דבריו דרך קבלה באין הודעת מחלוקת ומשא ומתן וכן חדש עליהם לכתוב דבריו בלשון המשנה והוסיף אומץ לכתוב בחבוריו כל עניני התלמוד הן בענינים הצריכים לנו בזה הזמן הן בשאר הענינים ועל זה הצד כלל בספריו דרך קצרה כל התלמוד עם כל מה שראה בעין שכלו להוסיף בו מן הירושלמי ומן התוספתא ומשאר המקומות הזרים עם מה שנתחדש בדברי הגאונים מאין הודעת מחלוקת ומשא ומתן ומאין הודעת הדברים ההם איזהו מקומן עד שיודע הכל Γלכות הלכות בשלמות חבור כולל igh על compañíaza אין לرidar
La brevedad, el estilo, la grandeza y la ubicuidad de la Mishneh Torá fueron igualmente notadas por R. Menahem ibn Zerah (siglo XIV), quien escribe en la introducción de Tsedah Laderekh :
Ech 12 שחקר ... ידע אשר ערך igh
El que investiga... sabrá que ordenó y dispuso sus leyes y capítulos... y de lo que incluyó en una sola línea de un solo capítulo, uno puede darse cuenta de cuán grande fue, y quién puede captar su naturaleza, y quién puede comprender su pericia con el idioma hebreo; corto en palabras, pero vasto en sustancia, y sus obras se han extendido a todos los dispersos por la diáspora.
Incluso el famoso contendiente de Rambam, el rabino Avraham ben David (siglo XII) escribe (en sus críticas a Hilkhot Kilayim 6: 2), que Rambam realizó una hazaña notable al recopilar material de Bavli, Yerushalmi y Tosefta:
מלאכה גדולה עשה באסיפתו דברי הגמרא והירושלמי והתוספתא
Realizó una gran hazaña al reunir las palabras de la Guemará, la Yerushalmi y la Tosefta.
Rivash (siglo XIV) en un responsum (#45) señaló implícitamente la amplitud de la Mishné Torá , quien señaló que aunque Rambam estudió y escribió sobre filosofía, también dominó todo el corpus de la literatura rabínica, como es evidente en el Mishné Torá:
כי Ω. למד ... כל erior
Porque estudió toda la Torá por completo, halajot y aggadot, Tosefta, Sifra, Sifrei y todo el Talmud; Bavli y Yerushalmi, como se desprende de la Mishneh Torah.
R. Moses de Coucy (siglo XIII) también señaló la singularidad de la Mishné Torá, particularmente su amplitud, en la introducción a su Sefer Mitsvot Gadol:
ועמד aunqueífendoש erior.
Y se levantó el gran hombre, Rabenu Moshe hijo del rabino Maimun de Córdoba... y compuso una compilación de toda la Torá; una linda y loable compilación, e iluminó los ojos de Israel... En las generaciones posteriores, no se han encontrado iguales a él.
La autoridad y ubicuidad de la Mishné Torá fue notada por R. Yitshak HaYisraeli (siglos XIII-XIV) quien escribió en Yesod Olam ( IV:18 ):
נשתדל לחבר חיבículo Sita
Trabajó para componer su gran y maravillosa compilación a la que llamó Mishneh Torá... y [sus obras] se difundieron entre todos los exiliados de Israel, y todo Israel acordó conducirse de acuerdo con ellas y actuar de acuerdo con ellas en todas las leyes. de la Torá, y las promulgaciones, restricciones y costumbres.
Además, numerosas comunidades en el período de los Risohnim siguieron la Mishneh Torah exclusivamente (o casi exclusivamente), como lo respaldaron sus rabinos.
Por ejemplo, R. Tsemah (hijo de Rashbash ) escribe en Shu"t Yakhin UBoaz (II:23) que en algunos lugares como su localidad אלגזאי"ר (¿Argelia?), cuya costumbre es seguir la Mishneh Torá exclusivamente (excepto por tres excepciones). Este fue el consenso de los rabinos allí Rivash (siglo XIV) y Rashbats (siglo XIV-XV). Aparte de esas tres excepciones, afirman que los residentes de esas áreas no deben desviarse en absoluto de la Mishenh Torá, ya sea de manera indulgente o estricta:
ויש מקומות מתנהגים עפ"י הרמב"ם ז"ל ואינם נוטים מדעתו כמו מקומנו זה אלגזאי"ר שהרבנים הראשונים שהיו בכאן מורינו הרי"בש ז"ל ומורינו הרשב"ץ ז"ל הסכימו שיתנהגו על משנה תורה זולתי בג' מקומות.. . .
De manera similar, escribiendo a principios del siglo XVI en Egipto, Radvaz escribe en un responsum (II: 424) que Rambam es considerado la autoridad local y que sus decisiones han sido aceptadas en "todas estas regiones":
הרמב"ם מאריה דאתרא הוא וכבר קבלו כל אלו הגלילות פסקי דינו
De manera similar, R. Yosef Karo escribió un responsum (Avkat Rokhel 32) con respecto a la cuestión de si las comunidades que siguen a Rambam deberían verse obligadas a seguir a Ri y a las autoridades posteriores. R. Karo responde enérgicamente que no deben dejar de seguir a Rambam, y que todas las comunidades en la tierra de Israel, Arabistán (supongo que la provincia de Juzestán ) y el Magreb han aceptado a Rambam como su rabino y siguen sus decisiones.
Γרמב"ם ז"ל אשר رza Unidos גדול הפוסקי 'וכל ק riesgo
Ramba n , en su carta a los sabios franceses que querían prohibir el Sefer Ha-Madda y Moreh Nevuchim del Rambam, escribe extensamente en alabanza del Rambam:
והנה שם הרב ספריו כתריס בפני פורעניות, מגן הוא לחצי קשתי בני יון החוקקים חקקי און, להעלות הטובעים בבור שאון מטיט היון...הוצאתם עתק מפיכם, דברים הנראים לקנאה ושנאה נאמרין, אסור לשומעם אף כי לכותבם ומכש"כ לאומרם, שכתבתם ואמרתם על הקדוש ההוא, בכל גלות צרפת וספרד לא קם כמוהו המורה יורה, מי כמוהו מורה, ובכל מיני חכמות בקי, משנתו קב ונקי, פערתם פה לבלי חק והעתרתם בדברים הנשמעים למרחוק, באמרכם על הגאון יש לנו גדול ממנו שנעשה צדוקי, הנה זאת לא צדקתם אענכם , לא דברתם נכונה בעבד ה' ואוכיחם...הלא שאלתם עוברי דרך, המאריכים לשון המפליגים מליצה, הנושאים משל בערך, בתהלת הרב הגדול במעלת חסידותו בתוקף אמונתו בעוצם ענותנותו בגדולת יחוסו בנדבת כיסו במעשיו הנפלאים במליו הנוראים, ביהותו ביראת אלקיו דבק וחושק, ובתלמודנו נושק, אוהב דברי חכמים ומחבקן, הם מחמד עיניו, עטרת לראשו.האם ראיתם ספריו אם דקדקתם בחבוריו, השמעתם אותו מבעט באיסורין בקלין וחמורין, אם השמיט כל תקנה וגזרה ועשה סיג לתורה, אם העלים עיניו מעירובין וידים , אם שכח עומר בגורן בעוף וגבינה הנאכלין באפיקורן, והלא החמיר בהן ויותר מן הדין, לא לכם רבותינו להקל ראש כנגד המזרח...הלא הרב ז"ל כי ה' עמו
En la continuación de la carta, Ramban expresa asombro por el intento de prohibir Sefer Ha-Madda:
ואם יעלה על לבם מקצתן מגזרתכם וע"כ ספר המורה ירחיקו, ומדבר בעניניו שפתותם ידביקו, כי לבם כמחט סדקית לא ידעו דרכיו ובנתיבותו לא העמיקו, מה יאמרו לספר המדע והמכתב מכתב אלקים אשר העתיקו, מפתח לספרי הרב ז"ל בתלמוד ומבוא לכל חבוריו, סופר מצות ה' עשה ולא תעשה, מלמד לתלמידים כבוד ומורא בהלכות תלמוד תורה, יורה חטאים דרך בהלכות תשובה, ובנחת ושובה בלי קושיא והויות, מפיק מרגליות, כי לא מצינו דברי תשובה בתלמוד רק מפוזרים ומפורדים, בין ההלכות וההגדות בלי ברורים, ובכל חבורי גאונים הראשונים ואחרונים לא מצינו אותם ענינים דרושים לכל חפציהם ומזומנים כאשר המה מפורשים ומבואר בספר ההוא הממולא פנינים, המיוחס בספרים מבחוץ ומבפנים, ומחסדכם רבותינו הודיעונו מה לכם ולספר ההוא, כי תורה הוא וללמוד אנו צריכים
R. Levi ibn Habib (c. 1480 – c. 1545), también conocido por el acrónimo HaRaLBaCh, escribe en su responsum #12 :
אין זה לומר שיקשה עלינו בדברי הרב לא להפילה ולא אפילו למעטם ממקומ' בהיות כונת הרב מפורשת בדבריו ואף כי יקשה לנו על דבריו מתוך שיטת התלמוד המפורסם אצלנו ראוי והגון לנו לתלות החסרון במיעוט הקפתנו והשגתנו וחייבי' אנו לקבל דבריו מבלי שנהרהר אחריו כי לבו כלב האריה בהקפת התלמוד בבלי וירוש' תוספתא ספרי וספרא ואגדתא ואיזו סוגי' היתה סדור' לפניו ואנו בעונותינו נסתרה מעינינו למיעוט הספרים ולקוצר השגתנו ואלו הי' הרב לפנינו היה פותח לנו פתח רחב יותר מפתחו של אולם וזו היא קבלה הגונה ואמיתית מפורש' אצלני מפי סופרי' ומפי ספרי'
Mi traducción aproximada:
Esto no quiere decir que debamos tener una pregunta sobre las palabras del Rav (Rambam), ni quitarlas o incluso minimizarlas de su lugar, ya que la intención del Rav es clara en sus palabras. Incluso cuando tengamos dificultades con sus palabras basadas en la posición clara del Talmud, es apropiado y adecuado que coloquemos la carga del error sobre nuestra propia falta de conocimiento amplio y claridad. Y estamos obligados a aceptar sus palabras sin dudar de ellas, porque su corazón es como el corazón de un león en su amplia comprensión del Talmud Bavli y Yerushalmi, Tosefta, Sifri, Sifra y Agadita, y cualquier tema que haya sido organizado y clara ante él.Es por nuestros pecados que nuestros ojos han sido velados por nuestra falta de libros y falta de entendimiento. Si tan solo el Rav estuviera ante nosotros, abriría una abertura (de claridad) mucho más amplia que un auditorio. Esta es una tradición adecuada y veraz que es bien conocida entre nosotros por autores y libros.
De manera similar, el MaHaRShaCh (1540-1602) escribe en la misma línea en su responsa, 2:197 (no pude encontrar la cita real adentro, pero R. Yosef Kafih z"l lo cita como tal en la introducción a su edición de la Mishné Torá del Rambam).
MoriDowidhYa3aqov
gamliela