En su trabajo sobre las leyes de shabas llamado Kalkalas Shabas (al comienzo del capítulo 3 ), el autor de Tif'eres Yisra'el introduce el tema de muktzeh diciendo que la razón por la cual los sabios prohibieron el uso de objetos no esenciales en Shabas era
כדי שיرriba שביתת האדם ניכרת שהיא כמצuerzo ת amaרر למען ינוח, שי importa לבech פנech לתriba ה riba 'ביום שבת שבת.
para que el cese de una persona sea reconocible como el mandamiento bíblico "para que uno descanse", de modo que su mente pueda estar disponible para la Torá de Dios en el día de shabas .
Por la forma en que expresa las próximas líneas, su argumento parece ser no solo que esta es una razón para la prohibición de mover objetos muktzeh , sino la razón principal de la misma.
A diferencia de las opiniones de Ramba"m y Ra'ava"d, citadas más adelante en el párrafo, que sostienen que las leyes muktzeh se instituyeron para evitar que se realicen actividades prohibidas con los objetos en cuestión, el Tif'eres Yisra'el parece creen que estaban destinados simplemente a liberar a una persona del trabajo cotidiano, lo que restaría valor a su aprendizaje/espiritualidad (o para representar tal liberación).
¿Existe una fuente anterior para esta explicación de las leyes de muktzeh , declarada como una razón principal o de otra manera? Parece bastante extremo y no tiene fuente, a diferencia de las otras explicaciones que incluye.
Ver aquí _ El autor de esta respuesta a la pregunta de un estudiante parece ser el rabino Gil.
La fuente más antigua traída allí es Nechemiah.
(א) המקור הראשוני לאיסור מוקצה הוא הנאמר בכתובים (נחמיה פרק יג):
(יד)זָכְרָה לִּי אֱלֹהַי עַל זֹאת וְאַל תֶּמַח חֲסָדַי אֲשֶׁר עָשִׂיתִי בְּבֵית אֱלֹהַי וּבְמִשְׁמָרָיו: (טו)בַּיָּמִים הָהֵמָּה רָאִיתִי בִיהוּדָה דֹרְכִים גִּתּוֹת בַּשַּׁבָּת וּמְבִיאִים הָעֲרֵמוֹת ועֹמְסִים עַל הַחֲמֹרִים וְאַף יַיִן עֲנָבִים וּתְאֵנִים וְכָל מַשָּׂא וּמְבִיאִים יְרוּשָׁלִַם בְּיוֹם הַשַּׁבָּת וָאָעִיד בְּיוֹם מִכְרָם צָיִד: (טז) וְהַצֹּרִים יָשְׁבוּ בָהּ מְבִיאִים דָּאג וְכָל מֶכֶר וּמֹכְרִים בַּשַּׁבָּת לִבְנֵי יְהוּדָה וּבִירוּשָׁלִָם: (יז)וָאָרִיבָה אֵת חֹרֵי יְהוּדָה וָאֹמְרָה לָהֶם מָה הַדָּבָר הָרָע הַזֶּה אֲשֶׁר אַתֶּם עֹשִׂים וּמְחַלְּלִים אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת: (יח)הֲלוֹא כֹה עָשׂוּ אֲבֹתֵיכֶם וַיָּבֵא אֱלֹהֵינוּ עָלֵינוּ אֵת כָּל הָרָעָה הַזֹּאת וְעַל הָעִיר :(יט)וַיְהִי כַּאֲשֶׁר צָלֲלוּ שַׁעֲרֵי יְרוּשָׁלִַם לִפְנֵי הַשַּׁבָּת וָאֹמְרָה וַיִּסָּגְרוּ הַדְּלָתוֹת וָאֹמְרָה אֲשֶׁר לֹא יִפְתָּחוּם עַד אַחַר הַשַּׁבָּת וּמִנְּעָרַי הֶעֱמַדְתִּי עַל הַשְּׁעָרִים לֹא יָבוֹא מַשָּׂא בְּיוֹם הַשַּׁבָּת: (כ)וַיָּלִינוּ הָרֹכְלִים וּמֹכְרֵי כָל מִמְכָּר מִחוּץ לִירוּשָׁלִָם פַּעַם וּשְׁתָּיִם: (כא)וָאָעִידָה בָהֶם וָאֹמְרָה אֲלֵיהֶם מַדּוּעַ אַתֶּם לֵנִים נֶגֶד erior.(כא) וָאָעִידָر בָر omp .ָאֹמְרָر אֲלֵי Unidosֶם מַדּוּעַ אַתֶּם לֵנִים נֶגֶד erior.(כא) וָאָעִידָر בָر omp .ָאֹמְרָر אֲלֵי Unidosֶם מַדּוּעַ אַתֶּם לֵנִים נֶגֶד erior.
y esto es interpretado por el Shulján Oruch Horav,
וכך הובאו הדברים בשולחן ערוך הרב, או"ח סי' ש"ח סעיף ט"ז: בימי נחמיה בן חכליה שהיו העם מזלזלים באיסור שבת, כמ"ש בימים ההם ראיתי ביהודה דורכים גתות בשבת ומביאים הערימות וגו' עשו חכמים סיג וגדר לאיסור הוצאה , וגזרו על כל הכלים אע"פ שמלאכתם להיתר , שלא לטלטלם כלל אפילו לצורך תשמישן המיוחד להם, חוץ מן כוסות וקערות וסכין, וכיוצא בהם מהכלים הצריכים ביותר לסעודת השבת. ואח"כ כשראו חכמים שחזרו העם להזהר קצת באיסור שבת. .. .. . Ighאח"כ כשרא para שחזרו ve. ל riesgo. אבל לטלטל שלא לצורך כלל עדיין לא נמנech עליו חכמים ל riesgoרecc, ″ אר עומד באיסורו שנאסר בגזרת חכמים שבימי נחמי importa.
El Ramban (Vaykira 24,24) da una explicación similar basada en Mechilta:
יהיה לכם שבתון - שיהיה יום שביתה לנוח בו . Ighאמרech רבותינו (שבת כד ב שבתון עשה onc. Buscando 'ST.
ובמכילתא (בא ט): ראיתי בפרשת החדש: ושמרתם את היום הזה (שמות יב יז): למה נאמר, והלא כבר נאמר כל מלאכה לא יעשה בהם (שם פסוק טז), אין לי אלא דברים שהן משום מלאכה, דברים שהן משום שבות מנין ? תלמוד לומר: ושמרתם את היום הזה להביא דברים שהן משום שבות. יכול אף חולו של מועד יהא אסור משום שבות, והדין נותן? תלמוד לומר: ביום הראשון שבתון (להלן כט לט).
והנה ידרשו שבתון
אבל לא נתברר לי זה, שאם תאמר שהוא אסמכתא מה טעם שיאמרו בלשון הזה, כי "שבות" בלשונם נאמר לעולם על של דבריהם, והאיך יתכן לומר דברים שהן אסורין משום שבות של דבריהם מנין שיהו אסורין מן הכתוב, ודרך האסמכתות לשנות שהם מן התורה לא שיאמרו דבר זر שر .isc מדברי סופרים מנין מן erior.
ונראה לי שהמדרש הזה לומר שנצטווינו מן התורה להיות לנו מנוחה בי"ט אפילו מדברים שאינן מלאכה, לא שיטרח כל היום למדוד התבואות ולשקול הפירות והמתנות ולמלא החביות יין, ולפנות הכלים וגם האבנים מבית לבית וממקום למקום, ואם הייתה עיר מוקפת חומה ודלתות נעולות בלילה יהיו עומסים על החמורים ואף יין וענבים ותאנים וכל משא יביאו בי"ט ויהיה השוק מלא לכל מיקח וממכר, ותהיה החנות פתוחה והחנווני מקיף והשולחנים על שלחנם והזהובים לפניהם, ויהיו הפועלים משכימין למלאכתן ומשכירין עצמם כחול לדברים אלו וכיוצא בהן, והותרו הימים הטובים האלו ואפילו השבת עצמה . _ וזהו פירוש טוב ויפה .
WAF
WAF
WAF