¿Es "reciclar" Mishloach Manot halájicamente aceptable?

(Pase al último párrafo para ver el breve resumen).

Hay una fuente explícita de que esto está permitido.

Rambam gobierna ( Hilchos Megilla 2:15 ) que si uno no puede darse el lujo de dar mishloach manos, puede enviar su comida a su amigo y hacer que el amigo le envíe su comida.

Ighאם אין לו מחליף עם חברו זر שech לזر סעechza

Esto se basa en la Guemará ( Megilla 7b ) que establece que Abbaye y R. Chanina se enviarían sus comidas.

אביי בר אבין ור' חנינא בר אבין מחלפי סעודתייהו להדדי

Sin embargo, Rashi interpreta la Gemara de manera diferente. Él dice que eso significa que un año uno iría al otro por la comida, y al año siguiente lo invertirían.

זה אוכל עם זה בפורים של שנה זו ובשניה סועד חברו עמו

El Beit Yosef ( OC 695 ) pregunta cómo cumplieron con su obligación de mishloach manos según Rashi si solo uno de ellos estaba dando cada año, y no tiene una buena respuesta.

ורש"י פירש מחלפי סעודתייהו זה אוכל עם זה בפורים של שנה זו ובשנייה סועד חבירו עמו וקשה לי על דבריו דאם כן לא היו מקיימים משלוח מנות איש לרעהו וא"ת שהיו שולחים מנות איש לרעהו אם כן מאי אתא לאשמועינן

El Lechem Mishneh , sin embargo, responde ( Hilchos Megilla 2:15 ) que lo que Rashi quiso decir es que uno de ellos le daría una comida al otro y cumpliría mishloach manos, y luego se uniría al receptor para la comida. Por lo tanto, el destinatario devuelve (como parte de la comida) lo que acaba de recibir y, por lo tanto, también cumple con su obligación de mishloaj manos.

ורש"י ז"ל פירש זה אוכל עם זה בפורים של שנה זו ובשניה סועד חבירו עמו וקשה על דבריו דא"כ לא היה מקיים מצות משלוח מנות אלא אחד מהם שהיה נותן סעודתו לחבירו אבל חבירו לא היה מקיים וכן הקשה מהרי"ק ז" ל ול"נ לתרץ דהיו עושין כך זה היה נותן סעודתו לחבירו במתנה בשנה זו ואחר שהיה שלו אז חבירו כשהיה נותן לו מאותה סעודה והיה סועד עמו נמצא שגם הוא נותן לו כיון שכבר היתה קנויה לו במתנה והרי נתן מהנתון לו

Por lo tanto, Lechem Mishneh establece explícitamente que (al menos según Rashi) uno puede dar mishloaj manos a alguien del mismo mishloaj manos que esa persona le acaba de dar.

Sin embargo, el Peri Chadash ( OC 695:4 ) da una interpretación similar de Rashi, excepto que dice que solo el primer dador cumple con su obligación pero el segundo no.

Igh רש"י ז"ל מחלפי סעודתי importa זر אriba עם עם זonc. שא residir

Esto podría indicar que "mishloach manos recicladas" no es válido, pero tal vez quiere decir que invitar a alguien a comer no cuenta como mishloach manos; en realidad, tiene que enviarle al tipo un regalo de comida. De hecho, varios otros acharonim mencionan tal distinción al explicar a Rashi:

Darjei Moshe ( OC 695 )

ואיני יודע מאי קשיא למר דאף אי סבירא ליה משלוח מנות איש לרעהו הוא דוקא ובעי שילוח ממש ולכן אם אוכל עם חבירו אינו יוצא מכל מקום אין זו קושיא דאפשר דרש"י סבירא ליה דמשלוח לאו דוקא אלא הוא הדין אם אוכל עם חבירו דמאי שנא אם אוכל עמו בביתו או ששלח אליו ואי קשיא ליה דאם אחד היה אוכל עם חבירו בשנה זו אם כן השני לא היה מקיים משלוח מנות באותו פורים וכן השני בפורים הבא אם כן מאי קאמר בסוף דבריו אם כן מאי אתא לאשמועינן דסגי אשמועינן דהאחד יוצא במה שחבירו אכל עמו ולכן אין לדחות דברי רש"י מכח קושייתו

Elías Rabba (OC 695:10)

פירש הר"ן הא דבמגילה דף אביי ורב חנניא מחלפי סעודתייהו להדדי והנה בתאוה לעינים הקשה מאי קמ"ל הא כל שלוח מנות הוי הכי ולענ"ד הו"א כיון שאין לו כדי וכו' אינו חייב כלל קמ"ל דאפילו הכי חייב והנה רש "י פירש מחלפי סעודתיículo זر אeccכל עם ז riesgo על רש"י דא"כ לא aunqueza מקיימין משלוח מנות ואendo en ק (ז ') [ד'] וכל aunqueidamente .אבל בלחם משנה פ"ב דמגילה הבין קושית ב"י על האורח שלא קיים אבל בעל הסעודה קיים בזה שחבירו אוכל אצלו על כן תירץ ופירש דבריו דהיו עושין כך זה היה נותן סעודתו לחבירו במתנה בשנה זו ואחר שהיה שלו אז חבירו קיים כשבעל הסעודה אוכל עמו כיון שכבר היתה קנויה לו במתנה ע"כ ולענ"ד אינו כן אלא כוונת ב"י כדפירשתי ובלאו הכי תירוצו דחוק ועיקר חסר אבל הב"ח כתב כיון דטעם משלוח מנות הוא כדי שישמח ממש עם אוהביו א"כ הוא הדין בסועד אצל רעהו פטורים שניהם משלוח מנות ובתאוה לעינים פירש דמיירי שהתנה שיאכל עמו בשנה האחרת וא"כ הו"ל בפורים ראשון כאילו גם הוא אוכל עמו ויוצאים שניהם גם מג"א וט"ז נדחקו בפרש"י ומשמע שהבינו בב"י כלחם משנה וכבר כתבתי מה שנ" ל לפי האמת ואין להאריך

Peri Megadim ( Mishbetzos Zahav 695:5 )

מחליף. עיין ט"ז והבין בב"י דודאי זה שמזמין חבירו לסעוד אצלו יוצא ידי חובתו אלא הקושיא הוא איך יוצא חבירו בהאי שתא כו' ועיין דרכי משה צידד בכוונת קושית הב"י או דגם המזמין אינו יוצא ידי חובתו דבעינן שילוח דוקא רש"י סובר דלאו דוקא שילוח ואי דקשיא ליה על חבירו וא"כ מאי קושיא מה קא משמע לן הא טובא קא משמע לן דמזמין יוצא והיינו דלב"י נמי מאי אתא לאשמעינן ולפי מה שכתב הט"ז י"ל דלב"י אשמעינן דלא תימא דהוה הלוואה גמורה קא משמע לן דיוצאין אבל לרש"י מאי קא משמע לן דפשיטא ליה דשילוח הוא לאו דוקא הוא הדין מזמין יוצא ועיין פרי חדש משמע שמפרש מחלפי לרש"י שאחד שולח סעודתו לחבירו ויוצא ידי חובתו אע"פ שהולך אח"כ לסעוד אצלו משמע שילוח ממש בעינןElación משנر כתב זر שלח סעודתו לחבירículo echatal.

Sin embargo, Taz plantea un problema potencial diferente con las "manos de mishloach recicladas". En su explicación de Rashi, menciona que uno podría haber pensado que debido a que los dos compañeros planeaban revertir la invitación a comer el próximo año, no contaría como mishloach manos porque parece prestar/tomar prestado en lugar de dar. Continúa señalando que si hicieran este arreglo dentro del mismo año, en realidad sería un préstamo/préstamo real:

Turei Zahav ( OC 695:5 )

בגמ' אמרי' אביי בר אבין ור"ח בר אבין מחלפי סעודתייהו להדדי ופי' הר"ן לא היה א' מהם כדי לשלוח ולהשאיר לעצמו ולפיכך כל אחד שולחים סעודתן זה לזה כדי לאכול סעודת פורים ולקיי' מצות משלוח מנו' ודרך זה כתוב כאן ורש"י פי' מחליפין סעודתייהו זה אוכל עם זה בפורים של שנה זו ובשני סועד חבירו עמו והקשה ב"י לפירש"י דא"כ לא היה מקיימים משלוח מנות איש לרעהו וא"ת שהיו שולחין מנות איש לרעהו א"כ מאי קמ" ל עכ"ל ונלע"ד לרש"י הוה רבותא בזה שהיו אומרים בפי' שזה יאכל עם זה ואח"כ להיפוך וה"א דהוה כמו הלואה ואין כאן מנות דהוא מתנ' דוקא קמ"ל דאפ"ה היו יוצאים דהיינו שבשנה זו יצא זر שמזמין לחבירículo echרech הriba שולח לאיש אחר ולשנ casoדבזה הוה באמת הלואה גמורה כיון שנראה לכל שתיכף מקבל תשלומין והיה תנאי ביניהם משא"כ אם היו בשני שנים לא היה נראה כמו תשלומין בשנ' זו ולא בזו ודוגמ' לזה מצינו בסי' ק"ע סי"ג בהג"ה לא יאמר אדם לחבירו בא ואכול עמי מה שהאכלתני דהו' כפורע לו חובו ונרא' כאלו הלו' לו ויש לחוש שיאכילהו יותר ואית ביה משום ריבית אבל מותר לומר לו בוא ואכול עמי ואאכול עמך פעם אחרת ומותר לאכול עמו אפי' סעודה יותר גדולה עכ"ל הרי דבשעת אכילה השניה אסור להזכיר שהוא תשלומין ה"נ כן דאז הוה הלואה כנלע"ד נכוןלו ויש לחוש שיאכילהו יותר ואית ביה משום ריבית אבל מותר לומר לו בוא ואכול עמי ואאכול עמך פעם אחרת ומותר לאכול עמו אפי' סעודה יותר גדולה עכ"ל הרי דבשעת אכילה השניה אסור להזכיר שהוא תשלומין ה"נ כן דאז הוה הלואה כנלע"ד נכוןלו ויש לחוש שיאכילהו יותר ואית ביה משום ריבית אבל מותר לומר לו בוא ואכול עמי ואאכול עמך פעם אחרת ומותר לאכול עמו אפי' סעודה יותר גדולה עכ"ל הרי דבשעת אכילה השניה אסור להזכיר שהוא תשלומין ה"נ כן דאז הוה הלואה כנלע"ד נכון

En suma:

El Lechem Mishneh parece permitir explícitamente "manos de mishloach recicladas", y aunque Peri Chadash no está de acuerdo en ese caso específico, es probable que sea por una razón diferente. El Taz plantea otro problema potencial, pero los otros ajaronim no lo mencionan y es solo de acuerdo con Rashi contra quien todos (Rambam, Shulján Aruj, et al) fallaron.

Esto no es explícito, pero me parece una indicación bastante clara de que está bien:

La Mishná Berura, citando a P'ri Megadim, equipara el comercio con dar y luego recibir, y de hecho deriva lo último de lo primero (694:2):

אם siendoza

Si uno intercambia su comida con otro, ha cumplido con la obligación de dar. Por lo tanto , un mendigo que es sostenido por la caridad debe dar dos regalos a dos pobres, y luego ellos deben devolvérselo.

Con respecto a mishloaj manos , está explícito en la Guemará (Meguilá 7b) que intercambiar comidas cumple con la mitzvá . En consecuencia, recibir y luego devolver también debería ser aceptable.

En el Foro de Otzar Hajojma , se discute un aspecto de esto:

Hi Sichasi señala que incluso en un caso regular de devolución de Mishloach Manos (con diferentes alimentos), el que regresa puede no ser Yotzei:

דומני שראיתי בשם erior

Si bien no creo que esta sea la opinión aceptada (ver allí en detalle), es una razón por la cual devolverle a alguien su Mishloaj Manos no cumpliría con la Mitzvá.

¿Por qué no funcionaría? El Peri Megadim ( Mishbetzos Zahav 694:1 ) establece que el mishloaj manos como matana al menas lehachzir no es válido, pero solo porque el destinatario no puede usar la comida/bebida para su comida, lo que socava el propósito del mishloaj manos. Pero mientras no se estipule que se devuelva, parecería válido incluso si el destinatario opta voluntariamente por devolverlo.